SKN | מדוע הצמיחה בשיא באשראי העסקי תומכת ביזמים במקום להרחיב את הכלכלה הישראלית?

האשראי העסקי ממשיך לצמוח למרות ההאטה בשוק הנדל”ן

המערכת הבנקאית בישראל מדווחת על קצב שיא של גידול באשראי העסקי – נתון שבדרך כלל מעיד על עלייה בהשקעות ועל האצה בפעילות הכלכלית. אולם הנתונים האחרונים מצביעים על תמונה מורכבת יותר. במקום לממן הרחבת כושר הייצור בענפים מגוונים, חלק ניכר מהאשראי החדש מופנה לענפי הנדל”ן והבנייה, שבהם היזמים מתמודדים עם האטה במכירת דירות, עלויות מימון גבוהות ומלאי הולך וגדל של דירות שלא נמכרו.

להבחנה זו יש חשיבות, משום שלא כל אשראי תורם באותה מידה לצמיחה ארוכת טווח. ייעודו של המימון קובע אם הוא מייצר השקעה שמגדילה את הפריון בעתיד או בעיקר מסייע במימון התחייבויות קיימות.

נתוני האשראי אינם מעידים בהכרח על צמיחה כלכלית

אשראי עסקי נחשב באופן מסורתי לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק. כאשר חברות מגייסות מימון לרכישת ציוד, הקמת מפעלים, גיוס עובדים או הרחבת פעילות, האשראי תומך בפריון, בתעסוקה ובתוצר העתידי. לכן, עלייה בהיקף ההלוואות לעסקים נתפסת בדרך כלל כאינדיקציה לאמון בכלכלה.

נתוני בנק ישראל מראים כי האשראי העסקי צמח ביותר מ-15% בשנה, בעוד שהאשראי הבנקאי לבדו גדל בכ-25% – הקצב הגבוה ביותר מאז החלו המדידות ההשוואתיות בשנת 2010. במבט ראשון, מדובר בנתונים המעידים על תנופה כלכלית משמעותית.

עם זאת, הנתונים המצרפיים אינם מלמדים כיצד נעשה בפועל שימוש בכספים שנלוו.

היזמים נזקקים ליותר אשראי כדי לממן את הפעילות השוטפת

מחזור האשראי הנוכחי שונה באופן מהותי מתקופות קודמות של גידול במימון לענף הנדל”ן. בעבר, עלייה באשראי ליזמים לוותה בהתרחבות הבנייה ובביקוש גובר לדיור. כיום, היקף העסקאות בשוק הדירות נחלש, הביקוש למשרדים נותר מתון ומלאי הדירות הלא-מכורות נמצא ברמה גבוהה.

למרות זאת, פרויקטים שנמצאים בביצוע ממשיכים לדרוש מימון שוטף, ללא קשר לקצב המכירות. עלויות הבנייה ממשיכות להצטבר, בעוד שההכנסות נדחות ככל שהדירות נמכרות בקצב איטי יותר.

במצב זה, יזמים רבים נאלצים להסתמך יותר על אשראי בנקאי כדי לשמור על תזרים המזומנים.

נתוני בנק ישראל ממחישים את השינוי. האשראי למימון בנייה למגורים עלה מכ-₪49 מיליארד בסוף 2024 לכ-₪69 מיליארד כעבור שנה – גידול של כ-40%. העלייה אינה משקפת בהכרח האצה בפעילות הבנייה, אלא בעיקר פיצוי על האטה במכירות, התייקרות עלויות הבנייה והתארכות לוחות הזמנים של הפרויקטים.

במקביל, יזמים מרבים להשתמש במבצעי מימון מסוג 20/80, המאפשרים לרוכשים לשלם 20% בלבד במעמד החתימה ואת היתרה בעת מסירת הדירה. מודל זה עשוי לעודד ביקוש, אך גם דוחה את תזרים ההכנסות ומגדיל את התלות במקורות מימון חיצוניים.

העלויות הכלכליות של גידול באשראי

ההתרחבות באשראי העסקי משקפת גם לחצים מבניים בשוק הנדל”ן בישראל. סביבת הריבית הגבוהה מייקרת את עלויות המימון של היזמים ובמקביל פוגעת ביכולת הרכישה של משקי הבית. מחזורי מכירה ארוכים יותר מגדילים את עלויות ההחזקה של מלאי דירות שנותר ללא קונים.

לכך מתווספים התייקרות בעלויות הבנייה, מחסור בכוח אדם מאז פרוץ המלחמה ועלויות מימון גבוהות, הפוגעים ברווחיות הפרויקטים. במקביל, גם המערכת הבנקאית מגדילה את חשיפתה לענף יחיד, כאשר חלק הולך וגדל מתיקי האשראי שלה מרוכז במימון פרויקטים למגורים.

לגידול באשראי יש גם עלות אלטרנטיבית. הון המופנה לשמירה על נזילותם של יזמים אינו זמין להשקעות בטכנולוגיה, בתעשייה, בתשתיות או בענפים אחרים בעלי פוטנציאל גבוה יותר להגדלת הפריון במשק. אף שהמשך המימון עשוי למנוע קשיי נזילות בטווח הקצר, הוא אינו יוצר בהכרח ערך כלכלי חדש כאשר עיקרו מיועד למימון התחייבויות קיימות.

בנוסף, הרחבת האשראי עלולה להגביר לחצים אינפלציוניים אם קצב יצירת הכסף גבוה מקצב הגידול בתוצר, במיוחד כאשר המימון אינו מגדיל את הייצור אלא בעיקר מחזק מאזנים.

המצב הנוכחי ממחיש את ההבדל בין נזילות לבין צמיחה. מימון נוסף עשוי לאפשר ליזמים להמשיך לפעול, אך הוא אינו מבטיח התאוששות בביקוש לדיור או שיפור ביסודות הכלכליים של השוק.

מבט קדימה

העלייה החדה באשראי העסקי מעידה על נכונות הבנקים להמשיך לממן את ענף הנדל”ן, אך היא אינה מעידה בהכרח על התרחבות כלכלית רחבה. כל עוד חלק משמעותי מהאשראי מופנה לתמיכה בתזרים המזומנים של היזמים ולא להשקעות יצרניות, תרומתו לצמיחה ארוכת הטווח של המשק צפויה להיות מוגבלת. ההתפתחויות בחלוקת האשראי בין ענפי המשק יהיו גורם מרכזי בהערכת חוסנה של הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות.