SKN | מינויו של מנהל רשות מקרקעי ישראל מעורר שאלות על אידיאולוגיה, שליטה בקרקעות וכוח נדל”ני

מינויו של יהודה אליהו למנהל הבא של רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) הגביר את הדיון סביב נקודת המפגש בין אידיאולוגיה לבין ניהול קרקעות מדינה בישראל.

המחלוקת התעוררה לאחר שהתפרסמו מחדש כתבים ישנים של אליהו, שכללו אמירות נגד הקצאת קרקעות מדינה לערבים וביקורת על פסיקות בג”ץ שאכפו שוויון במדיניות הקצאת הקרקעות.

למרות שהאמירות עצמן עוררו תגובת נגד פוליטית, הסוגיה הרחבה יותר חורגת מעבר לרטוריקה.

רשות מקרקעי ישראל שולטת ביותר מ-90% מהקרקעות בישראל, מה שאומר שהחלטות הנהלה בתוך המוסד משפיעות באופן ישיר על פיתוח הדיור, אישורי תכנון, מכרזי קרקע ממשלתיים והתרחבות עירונית ארוכת טווח.

הדבר הופך את המינוי למשמעותי מבחינה כלכלית, ולא רק לסמלי מבחינה פוליטית.

הנרטיב הציבורי מתמקד בפוליטיקת זהויות

הדיון הציבורי המרכזי סביב המינוי מציג את הסוגיה כחלק מהמאבק האידיאולוגי והחוקתי הרחב יותר בישראל, הכולל לאומיות, סמכות שיפוטית וזכויות מיעוטים.

תומכי המינוי רואים באליהו מנהל מנוסה המזוהה עם מדיניות המעדיפה הרחבת ההתיישבות היהודית ושליטה לאומית בקרקעות.

המבקרים טוענים כי כתביו הישנים מעוררים שאלות לגבי שוויון, סטנדרטים של ממשל ותפקידם של מוסדות המדינה בכלכלה דמוקרטית.

אולם מתחת לוויכוח האידיאולוגי מסתתרת מציאות כלכלית שפחות נידונה: בישראל, הקצאת קרקעות היא אחד הכלים הפיננסיים והמבניים החזקים ביותר בכלכלה כולה.

מאחר שהמדינה שולטת ברוב המכריע של הקרקעות, רמ”י למעשה מעצבת את היצע הדיור, דפוסי הפיתוח, צמיחת התשתיות והפיזור הגיאוגרפי של ההשקעות.

החלטות הנוגעות לשיווק קרקעות, תיאום תב”עות ועדיפויות תכנוניות משפיעות ישירות על מחירי הדיור ועל הפיתוח הכלכלי האזורי.

בפועל, שליטה בהיצע הקרקעות משמעותה גם השפעה על נגישות לדיור, צינורות הבנייה ויכולת הצמיחה של רשויות מקומיות.

מחסור בקרקע הופך את הכוח המוסדי לבעל ערך עצום

שוק הדיור בישראל פועל כבר כיום בתנאים של מחסור כרוני בקרקעות, עיכובים רגולטוריים וצווארי בקבוק תכנוניים.

כתוצאה מכך, מוסדות המסוגלים להאיץ או לעכב שחרור קרקעות מחזיקים בהשפעה כלכלית לא פרופורציונלית.

השפעה זו הופכת קריטית עוד יותר בתקופות של מחסור בדיור ומחירים גבוהים.

הממשלה מסתמכת יותר ויותר על מכרזי קרקע ממשלתיים רחבי היקף, תוכניות התחדשות עירונית ותוכניות פיתוח בפריפריה כדי להתמודד עם מגבלות ההיצע.

רמ”י ממלאת תפקיד מרכזי במנגנונים הללו באמצעות קביעה כיצד קרקע נכנסת לשוק ובאילו תנאים.

לכן, לאידיאולוגיית ההנהגה יש משמעות לא רק סמלית אלא גם תפעולית.

מערכת היחסים הקרובה של אליהו עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ נושאת גם השלכות רחבות יותר, משום שסמוטריץ’ הרחיב משמעותית את מעורבות המדינה בתכנון הקשור להתיישבות ובמדיניות המינהל האזרחי ביהודה ושומרון.

מבקרים טוענים כי הדבר עלול להעמיק את התחושה שהחלטות בנוגע לניהול קרקעות יהפכו לפוליטיות יותר ויותר.

במקביל, תומכי המינוי טוענים כי בהירות אידיאולוגית עשויה להאיץ תהליכי תכנון ולהפחית קיפאון בירוקרטי באזורים הסובלים ממחסור בדיור.

השאלה הסמויה היא נייטרליות מוסדית

הסוגיה המבנית העמוקה יותר היא האם מערכת ניהול הקרקעות בישראל יכולה לתפקד כמוסד כלכלי ניטרלי, בזמן שהיא נושאת משמעות לאומית, פוליטית ואידיאולוגית עמוקה.

בניגוד לכלכלות מערביות רבות שבהן בעלות פרטית שולטת בהיצע הקרקעות, המודל הישראלי מטיל אחריות יוצאת דופן בידי רשויות המדינה.

הדבר יוצר מתיחות מתמשכת בין יעילות שוק, עדיפויות לאומיות ועקרונות של גישה שוויונית.

המחלוקת סביב המינוי מגיעה גם בתקופה רגישה עבור שוק הדיור בישראל.

פרויקטים של התחדשות עירונית מאטים, עלויות המימון נותרות גבוהות ולחצי יוקר הדיור ממשיכים להשפיע על משקי בית ממעמד הביניים.

בסביבה כזו, אמון ביציבות מוסדית וביכולת חיזוי הופך לחשוב מבחינה כלכלית עבור יזמים, מלווים ותכנון ארוך טווח.

אי-הוודאות המשפטית עשויה גם להחריף.

כבר הוגשו מספר עתירות נגד החלטת הממשלה לאשר את מינויו של אליהו, מה שעלול ליצור חיכוך מוסדי נוסף בין הרשות השופטת לרשות המבצעת.